השמות הסינים 

השמות הסיניים


שמות המשפחה והשמות הפרטיים מבלבלים את המבקר הזר לעתים קרובות. בסך הכל קיימים כ - 438 שמות משפחה סיניים, כששלושים מהם כפולים, שמות בתי אב. שלושת שמות המשפחה השכיחים ביותר הם ואנג, ז'אנג (צ'אנג) ו - לי. כעשרה אחוזים מהאוכלוסייה נקראים ז'אנג, כלומר הרבה יותר ממאה מיליון איש. אי כך, נקל לשער את הבעיות הכרוכות בציון נכון של השמות. ל-60 אחוזים מהסינים יש 19 שמות משפחה בלבד, ל- 90 אחוזים יש מאה שמות משפחה בלבל.

באופן מסורתי, כל סיני מקבל "שם חלב" בשעת לידתו, "שם ספר" עם כניסתו לבית הספר ו"סגנון" או "שם גדול" עם נישואיו. "שם החלב", נמצא בדרך כלל בשימוש בקרב בני המשפחה וידידים קרובים. "שם הספר", משמש למורים ולחברים בבית הספר. ההורים משני הצדדים וקרובי משפחה ישתמשו גם בשם "המסוגנן" החדש של האיש אחרי נישואיו.

אין ספק, שבגלל השמות הזהים, זכו סינים רבים לכינויים, הקשורים לעתים קרובות במראה או במאפיינים הפיסיים שלהם.

מקובל לפנות אל הסיני בשם משפחתו, התוספת התואר העלמה, מרת או מר, עד שנעשים ידידים טובים ו/או, שהסיני מביא לידיעת הנוגע בדבר את כינויו, או את השם המערבי, שבו העדיף להיקרא אם הוא אימץ לעצמו שם זר. בסין, שבה חזקה תודעת הדרגה והמעמד, יש חשיבות מיוחדת לתוארי המשרה או המקצוע, כתוויות של יראת כבוד והכרת ערך. אנשים אוהבים להיקרא בתואריהם. ייתכן שאחת הסיבות היא, שלאנשים רבים כל כך יש שמות משפחה זהים.

מקובל, כמו כן, לכנות כל סוחר או בעל מקצוע "שיי פו", או "רב אומן" , בין שהאיש נגר, חשמלאי, שרברב, נהג או טבח. אנשים קשישים, שאין להם תואר הקשור בעבודה נקראים "לאו", שמשמעותו, פחות או יותר, "קשיש נכבד". לאנשים צעירים יותר, ללא שם מזהה או כינוי של מקצוע, אפשר לפנות, כ"שייאו", או "צעיר נכבד". אפשר להשתמש ב"לאו" וב"שייאו" גם כ"מר", או "העלמה", לפני שם המשפחה.